מאירי על בבא בתרא קט״ז א

« מאירי על בבא בתרא קט״ו ע״ב מאירי על בבא בתרא קט״ז ע״ב »

1 בבא בתרא פתח ↗

תִּסְתַּיֵּים רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר תַּלְמִיד – דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דֵּין גַּרְמֵיהּ דַּעֲשִׂירָאָה בִּיר. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר תַּלְמִיד.

2 בבא בתרא פתח ↗

דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס בַּר חָמָא: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וִיבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים – שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה״.

1 מה שנתגלגל כאן בר' יוחנן שהיה מביא עצם המת אע"פ שידוע שהיו אוכלים חוליהם בטהרה כבר ביארנו במסכת ברכות שפחות מכשעורה היה שאינו מטמא במגע ובמשא ויש מפרשים אותו על השן שאינה מטמאה אלא כשהיא מחוברת עם המת וזו כבר נתלשה:

2 לעולם יהא לבו של אדם בטוח שהתפלה כשהיא נעשית כתקנה מבטלת את הגזרה ומי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו או אחד ממיני הצרות ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה:

« מאירי על בבא בתרא קט״ו ע״ב מאירי על בבא בתרא קט״ז ע״ב »